קלרה איאונטה, מעבר ללבן לבס קלרינט ושלישיית מיתרים (2009)| ענבר שיפרין מעבר ללבן היא יצירה מוקדמת של איאנוטה (ילידת איטליה, 1983) שהולחנה עוד בהיותה סטודנטית. תקופה זו התאפיינה בהתנסות ביצירת מצלול המורכב מגוונים שונים לרבות רעשים שמקורם בסביבת יצירת הצליל כולו, מכלי הנגינה ועד לאלה האוחזים בהם. לדבריה של איאנוטה, יצירתה...
קלאוס לאנג, כוכבים רעבים (2012) לקלרינט, קרן, וויולה, צ'לו וקונטרבס | אמיר שוחט המוסיקה של קלאוס לאנג לא מנסה להביע מסר חברתי או פוליטי, לתאר רעיונות פילוסופיים או דתיים, או לעורר רגשות כלשהם. לאנג בוחר להימנע מעיסוק בתכנים שכאלה במוסיקה שלו, ולא בכדי הוא מתאר את עצמו באתר שלו כאמן "שלא...
ג'ון לותר אדמס, המרחק הבלתי מדיד של הצלילים (2001-1998) לאנסמבל | הילה דומינשטיין ג'ון לותר אדמס (1953), שהתגורר בפיירבנקס שבצפון אלסקה קרוב לארבעים שנים (1978-2014), חי באזור המתאפיין בניגודים משמעותיים בין מספר שעות האור למספר שעות החושך: בחודשי החורף היום הקצר ביותר נמשך כשלוש שעות וארבעים וחמש דקות, ואילו בקיץ, מספר...
קווין דראם, עם פולס. בלי (2019) | תומר דמסקי קווין דראם החל את דרכו בשנות ה-90 כגיטריסט בלהקות רוק ומטאל בשיקגו. כשמאס באקורדים ובקווים מלודיים שמילאו את תפקידיו, עשה מה שעושים בימינו לא מעט גיטריסטים שמחפשים את דרכם לאמנות סאונד ולהלחנה ניסיונית: הוא השכיב את הגיטרה על שולחן והחל להשתמש בה...
מלקולם גולדשטיין, עונות השנה: ורמונט לאנסמבל קאמרי ו (1982-1980) | עמיר לקח אביבי עונות השנה: ורמונט מתכתבת רעיונית עם יצירות כמו ארבע העונות של אנטוניו ויולדי או הסוויטה לפסנתר השנה של פאני מנדלסון, שביקשו לאצור את מחזור השנה במסגרת מוסיקלית. מלקולם גולדשטיין (יליד 1936), עם זאת, בחר לעסוק בקשר שבין מוסיקה לבין מחזור השנה ללא חיקויים של הטבע באמצעים מוסיקליים;...
פאולין אוליברוס, היום שבו ניתקתי את ראש המחיקה ושכחתי לחברו בחזרה (1966) | תומר דמסקי יותר משני עשורים לפני שטבעה את המושג "האזנה עמוקה" וחמש שנים לפני שפרסמה את הקובץ מדיטציות סונוריות (1971) פאולין אוליברוס היתה בליבה של קהילה חדשה בסן פרנסיסקו של שנות השישים שנטלה על עצמה לכונן את החיבור הבלתי...
ג'ורג' בנג'מין, קווי צל (2001), לפסנתר סולו | הילה דומינשטיין קווי צל נכתבה עבור הפסנתרן פייר לורן-איימרד (חברו הוותיק של בנג'מין עוד מימי לימודיהם בקונסרבטוריון שבפריז) שביצע אותה לראשונה בשנת 2003. קווי צל כוללת שישה פרלודים כאשר כל אחד מהם כולל סדרות של קאנונים, הצללות וטרנספורמציות של תאים מרווחים מוזיקליים...
רבקה סאונדרס, צל (2013), לפסנתר סולו | עמיר לקח אביבי צל מכנסת בתוכה שני היבטים אסתטיים-היסטוריים: הרחבת האפשרויות המצלוליות בהלחנה לפסנתר, והניסיון להביע מוסיקלית תופעות ומושגים השאולים מעולם האמנות החזותית. את ההיבט הראשון ניתן לבחון כחלק מתהליך ממושך, שבו משפחת כלי המקלדת התפתחה והתעצבה בהדרגתיות, כאשר כל המצאה ושכלול מכני-אקוסטי היוו פוטנציאל שממתין...
טריסטן מוראי, פעמוני פרידה, וחיוך (לזכרו של אוליביה מסיאן) לפסנתר (1992) | אורי יעקב מאז תקופות קדומות בקיום האנושי היו צלצולי הפעמונים לסמנים צליליים מרכזיים בקרב מגוון חברות ותרבויות, בהקשרים דתיים ואחרים. לאורך הדורות, מלחינים מערביים אף מצאו במצלולו המובחן של הפעמון ובקונוטציות התרבותיות שזה נושא עמו מקורות השראה ליצירה אמנותית...
שי כהן, שבע קדנצות לרביעיית כלי קשת ואלקטרוניקה (2018) | נעם פלג אחרי שפגשנו ביוסף טל ברביעיית המיתרים הראשונה שלו, בשבע קדנצות של שי כהן (יליד 1968), טל הופך למשתתף פעיל ביצירה. קולו המוקלט, הלקוח מתוך הרצאות שנתן במסגרת סדרה של האוניברסיטה המשודרת בגלי צה"ל בשנת 1985, מושמע לאורך היצירה...