Blog

Shai Cohen, Seven Cadenzas for String Quartet and Electronics (2018) | Noam Peleg

שי כהן, שבע קדנצות לרביעיית כלי קשת ואלקטרוניקה (2018) | נעם פלג

אחרי שפגשנו ביוסף טל ברביעיית המיתרים הראשונה שלו, בשבע קדנצות של שי כהן (יליד 1968), טל הופך למשתתף פעיל ביצירה. קולו המוקלט, הלקוח מתוך הרצאות שנתן במסגרת סדרה של האוניברסיטה המשודרת בגלי צה”ל בשנת 1985, מושמע לאורך היצירה על גבי רביעיית המיתרים והאלקטרוניקה: “התבקשתי לשוחח עמכם על הנושא: המוזיקה במאה העשרים” מספר טל בפתיחת היצירה. “מי מפחד מברהמס, מי מפחד משנברג, ואני אשאל – מי מפחד ממוזיקה אלקטרונית?” הוא שואל לאחר מכן, ובכך הוא מנסה לייצר רצף היסטורי והיסטוריוגרפי חדש בין המלחינים הגרמניים למוזיקה האלקטרונית שמצלצלת תחת דבריו.  

הבחירה בקולו של טל איננה מקרית. אמנם בחלקו הראשון של  הקונצרט שמענו יצירה אקוסטית מפרי עטו של המלחין, אך ראוי לציין את הזיקה העמוקה שלו למוזיקה אלקטרונית: הוא החל לעסוק בה עוד בלימודיו בברלין בשלהי שנות העשרים והצליח למסד את אהבתו זו בארץ בראשית שנות השישים כאשר הקים את המרכז למוזיקה אלקטרונית בישראל. אם כן בעבור שי כהן, נגן ג’אז, מלחין, מרצה וחוקר בתחומי מוזיקה וטכנולוגיה בחוג למוזיקולוגיה באוניברסיטת בר אילן, טל במידה רבה מהווה אב קדמון. 

קולו של טל ממשיך ומתאר את התהליך הקומופוזיטורי כפי שהוא תופס אותו: “זה דו-שיח בין אדם לבין הכלי ואיך הוא מנסה להוציא מן הכלים שפה שהיא שפתו של המלחין”. בעוד שטל כיוון לדיאלוג בין המלחין לבין הכלים שהוא כותב להם, כשדברים אלו נשמעים על גבי המוזיקה האקוסטית-אלקטרונית של כהן, נדמה שהדיאלוג מתרחש גם בין האדם (הנגנים) לבין הצלילים האלקטרוניים, וביתר שאת בין האדם (יוסף טל בקולו) לבין חברי הרביעייה והאלקטרוניקה. שהרי כאשר קולו של המלחין נשמע על פני הצלילים, הוא למעשה כמו לוקח חלק מהקונטרפונקט של היצירה. 

הרביעייה כוללת שבע קדנצות שבהן כלי או צמד כלים זוכים לביטוי אינדיבידואלי, וביניהם אפיזודות קצרות שבהן כל הכלים מנגנים יחדיו. הקדנצות מופיעות בסדר הבא: צ’לו, כינור ראשון, ויולה, כינור שני, כינור ראשון + צ’לו, כינור שני + ויולה, ולבסוף אלתור חופשי של כולם ביחד. דבריו המוקלטים של טל מחברים בין החלקים הקבוצתיים לבין הקדנצות הסולניות; הם מופיעים רגע לפני תחילת כל קדנצה ומפנים את תשומת ליבו של המאזין להיבט המוזיקלי המוזכר בהם: כאוס וסדר, דרמה, מבנה, מקצב ומלודיה. כך למשל בקדנצה האחרונה, בשעה שטל מזכיר את ה”שינויים הדי רדיקליים במהותה של המלודיה”במאה העשרים, חברי הרביעייה מאתגרים את מושג המלודיה המסורתי: לכאורה כל נגן מחזיק צליל אחד ממושך, אך על-פי הוראת הביצוע עליו לפעול על דרך המקרה ולפי בחירתו, עם אפקטים שונים במיתרים כמו טרמולו, פיציקטו והפקת צלילים עיליים. בנוסף, קולו של יוסף טל, המרחף מעל להתרחשויות הצליליות לא רק מזמין לחשוב על אותו היבט מוזיקלי ברגע המסוים במוזיקה של כהן, הוא גם עשוי לצלצל כמו דברי סנגוריה המושמעים בה-בעת לכתב התביעה (הוא היצירה עצמה), בקונטרפונקט אירוני קמעה, כפי שניכר במשפט של טל החותם את הקדנצה האחרונה: “למעשה זאת יצירה מאוד רצינית (*ההדגשה במקור, בפרטיטורה של כהן) שמחפשת אמצעים חדשים לביטויים אנושיים כפי שתמיד היו וגם תמיד יהיו”.