Morton Feldman, Structures for String Quartet (1954) | Amir Shochat
מורטון פלדמן, מבנים (1951) לרביעיית מיתרים | אמיר שוחט
דווקא בתחילת שנות החמישים, תקופה שהתאפיינה בניגודיות בין המלחינים האמריקאיים ובין המלחינים האירופאיים, שראו את עצמם כשני הפכים גמורים בגישתם המוסיקלית, מעניין למצוא שתי יצירות שנכתבו כמעט באותה שנה וחלקו את אותו כותר: מבנים, האחת באנגלית והשנייה בצרפתית. הראשונה היא של מורטון פלדמן לרביעיית מיתרים, והשנייה של פייר בולז לפסנתר. כל אחד מהמלחינים הללו ייחס הגדרה שונה למילה “מבנה”. הבנת הניגודים בין ההגדרות הללו חשובה להבנת המוסיקה של פלדמן כמו גם הספירה האמנותית והמוסיקלית שבה פעל בתחילת שנות החמישים.
ההגדרה של פייר בולז למבנים נוגעת לסדרות הצלילים שמרכיבות את היצירה, זו שמוכרת בשם סריאליזם (ובמקרה שלו סריאליזם אינטגרלי, שנוגע להסדרה של גבהי הצליל, הדינמיקה והארטיקולציה). פלדמן התנגד לגישה זו: ראשית, בטענה שהיא טכנוקרטית; ושנית, משום שלטענתו גישה המסתמכת רק על חידוד של הטכניקה לעיבוד החומר כבר לא רלוונטית לאמנויות. התנגדותו נבעה, לדבריו, מכך שבמבנה כזה הכל כבר ברור מראש, אין שום דבר חדש לגלות, ואין זה משנה כלל כמה טכניקות שונות המלחין בוחר לערום זו על זו. הוא דימה זאת לחוברת צביעה: הקווים הכלליים נתונים וכל שעלינו לעשות הוא לעטר אותם בגוונים שידועים לנו מראש.
בריאיון משנת 1966 עם הכותב אלן בקט, פלדמן שוטח את הגישה שלו למבנה, ואת מה שמבדל אותה מזו של בולז: פלדמן מתאר את המבנה כציר זמן עם התחלה אמצע וסוף, מבלי להגדיר מה קורה בתוך ציר הזמן הזה; מבחינתו, אין לכך חשיבות. פלדמן מדמה זאת לסיבוב ברחובות ניו יורק מנקודה א’ לנקודה ב’, במהלכו יכולים לקרות בו הרבה דברים שונים ומשונים—החל משיחה על מצבו של האדם הרגיל, ועד לפגישה מקרית עם לא פחות מאשר ג’קסון פולוק; או לחיים שלנו מלידה ועד המוות, כשאין חשיבות מבחינתנו לאירועים שקרו במהלכם, משום שקודם הם לא התקיימו כלל, ומיד לאחר מכן- נמחקו כליל. וכך גם ברביעיית המיתרים של פלדמן, מבנים, המורכבת מסדרה של אירועים- צירי זמן עם הפסקות קצרות ביניהם. חלק מהם מתייחסים או קשורים לאירועים קודמים, בשל התרחשויות מוסיקליות דומות או פרפראזה על מלודיות, מקצבים ותבניות, ואחרים יכולים להישמע תלושים לגמרי בתכונות המוסיקליות הללו. כאמור, פלדמן לא מייחס חשיבות לתוכן שבכל אחת מהתרחשויות ביצירה, ואם יש משהו שניתן לפרש כמשותף בין המקטעים השונים- הרי זה מקרי בהחלט. ולכן, היצירה מבנים דורשת מהנגנים, לצד דרישות של תיאום כניסות בין רגעים של שקט, גם להיות מתואמים במעברים פתאומיים בין הלכי רוח שונים. אופן ההלחנה, למעשה משול לאופן שבו דיבר פלדמן עצמו בראיונות: משפטים קצרים ולא בהכרח מחייבים, עם הפסקות קטנות באמצע.
No Comments